א''ל רבי מנא. יודע אני בודאי כשמכרתם אלו השדות עדיין לא היתה שום שיעבוד עליהן ומקחן של קרוביו דרבי יוסי קדמו וקיים:

קריבין דרבי יוסי. לקחו שדות מן אילין דבר תפקן שם משפחה אחת והלכו אלו ונשאו להם נשים והכניסו להם שקיעין הן שטרי החלטות להיות שקועין בידן. הערוך. כלומר שעשו ערמה לכתוב שטר שיעבוד מקודם לנשיהן על אותן שדות ובאו ורצו להתגרות עם קרוביו דרבי יוסי להוציא מידן ולומר שיעבודן של נשיהן קדמו:

כהדא. לאו אהא דלעיל קאי אלא אמתני' דקאמר כל הקודמת לחבירתה זכתה ומייתי עלה עובדא בכה''ג:

ולא שמיע. וחזר ומתמה ולא שמיע לך הא דאמר ר' אבון לעיל הלכה ד' דלא שני ליה לשמואל בין שטר אחד שיצא על שני שדות וכו' וע''כ פליגא הדא אדשמואל:

א''ל לא בשני שטרות. כלומר וכי לא קאמר שמואל דיניה בשני שטרות על שדה אחת דילמא בשטר אחד על ב' שדות קאמר בתמיה דשאני ב' שטרות דהתם איכא למיקם עלה דמילתא ואמרינן למי שחשוב עליו ביותר קדם ומסרה לו אפי' אם נכתבו ביום אחד אבל בשער אחד על ב' שדות ליכא למיקם עלה דמילתא ולא אמר שמואל בכי הא שודא דדייני:

לית הדא פליגא על ר' שמואל דאמר לעיל בשני שטרות על שדה אחת שכתב ומסר לראובן וחזר וכתב לשמעון ואין ידוע איזה מהן קודם דאמרינן שודא דדייני לאיזה מהן וכו' וקס''ד דה''ד לשטר א' היוצא על ב' שדות כגוונא דאמרן ששיעבד לראובן אחת משתי שדותיו ואין ידוע איזו דאמרינן שודא דדייני איזו שירצה ב''ד מחליטין לו והילכך מתמה והכא אומר הכין דחולקין ביניהם ואם הדא פליגא על שמואל:

אמר ר' עקיבא. אמורא הוא ודוגמתו מצינו הרבה בהאי ש''ס:

גמ' כדברי בן ננס כו'. גירסת הספר ע''כ מוטעית היא וא''א להעמידה וכבר כתב הרמב''ן ז''ל בחידושיו ובספר המלחמות וז''ל ובירושלמי לא עבר עליו הקולמוס של מגיהי ספרים. ונראה דה''ג לשטר אחד שיצא על שלשה לקוחות כולהן חולקין בשוה וה''פ לדברי בן ננס דקאמר דאף האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה וקסבר האי ש''ס דטעמיה דבן ננס משום שמא יבא ב''ח מוקדם ויטרוף מזו שלפניה ושוב לא תוכל לחזור על האחרונה דס''ל ב''ח מאוחר מה שגבה גבה כדפרישית במתני' ומדאמרינן דב''ח מוקדם טורף מזו שלפניה ולא תוכל לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו מזו שלאחריה ש''מ דס''ל לבן ננס בשטר א' שיצא על שלשה לקוחות כגון שמכר שדותיו לשלשה בני אדם ובא ב''ח שיש לו שיעבוד על שדותיו של המוכר לטרוף אין כל א' יכול לדחות אותו ולומר אני מוקדם והנחתי לך מקום לגבות וכגון שלא נתפרש בשטרו איזו שדה אלא כתב לו שיעבוד סתם על אחת ושתים משדותיו והילכך יכול לטרוף מאיזה מהן שירצה א''נ שעשה לו אפותוקי על שדה של המוקדם והיינו דקאמר כולן חולקין בשוה כלומר שלאחר שטרף מהמוקדם חוזר הלוקח הראשון על שלאחריו וזה על שלאחריו עד שנמצאו כולן חולקין בשוה ומשלמין ביניהן להב''ח וזה דומה ממש לדין משנתינו לבן ננס והילכך האחרונה אינה נפרעת אלא בשבועה מטעמא דאמרן:

הנהיג ר' בארנונא. מס המלך ובכסף גולגולת ובאנפרות אנס עכו''ם שלוקח בלא נתינת דמים כעין דאמרינן בהנזקין דף נ''ח הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון כלומר אין בו דין סיקריקון דתנן התם הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע ומחזיק הקרקע בידו אבל אלו שלקחו מהכא מחמת חוב המס ואנפרות אין בהן דין זה אלא מחזירין להבעלים בחנם דהבעלים לא גמרי ומקני להו ואין מכירתן מכירה כלל והיינו דקאמר הנהיג רבי באלו כהדא דבן ננס כלומר שאם לאחר שלקח זה מהאנפרות חזר ומכר שדותיו לב' או ג' בני אדם חוזרין הבעלים וטורפין מכל אחד שירצו כבן ננס דלעיל:

וכן אשה בעלת חוב. שהיה לה כתובתה על בעלה ומכר ב' שדות לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דו''ד אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח הראשון והוא מן השני והשני מן האשה והאשה מן הראשון וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה:

וכן ב''ח. ושני לקוחות כגון ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב''ח ללוקח שני דו''ד אין לי עמך ב''ח נוטל מיד הראשון שהרי אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות שחובו כנגד שניהם ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב''ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב''ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:

פשרה. בצוע לא כולו לזה ולא כולו לזה ולשון פושרין הוא לא חמים ולא קרים:

מתני' וכתבה הראשונ' ללוקח. בבבלי מוקי לה כגון שקנו מידה דאי לאו הכי אינה יכולה לסלק נפש' בלשון הזה ופריך התם ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי ומשני כיון שמכר הבעל שדה זו לאיש אחר קודם לזה ולא רצתה האשה לחתום לו ולזה חתמה דאם איתא דנחת רוח עושה לבעלה היתה חותמת לראשון:

ומוסיפין לה על מזונותיה. כלומר אם היתה רגילה בדברים יתירים מוסיפין לה:

אשת איש אין לה יין. אין פוסקין לה יין כדאמרי' פ' אע''פ גבי המשרה אשתו ע''י שליש אין פוסקין יינות לאשה:

אלמנה יש לה יין. והיינו ברגילה כדאמר בבבלי שם דף ס''ה גבי דביתהו דאביי:

אין שומעין לה. ובבבלי מסקינן הילכתא כרב הונא דאמר יכולה האשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ואפשר דה''ק אפילו למ''ד באשת איש אין שומעין לה אלמנה שאמרה יצאו מעשה ידי למזונותיי שומעין לה שהמזונות לתקנתה נתקנו:

אף היא אינה עושה. הא דקאמר במתני' מעשה ידיה שלהן דוקא בשארי מלאכות אבל אין עושה להן דברים של ייחוד והן דברים של חיבה כדמפרש ואזיל סכה כו' דאין עושה אותן מפני שמקרבין להרגל דבר:

ברם כמ''ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:

סליק פירקא בס''ד

גמ' מציאתה. של אלמנה שלה אע''פ שניזונת מן היתומים דטעמא דתקינו רבנן מציא' האשה לבעלה משום איבה הוא והכא לא שייך האי טעמא דעל כרחן זנים אותה. וכן אמר בבבלי ריש פירקין:

הותירה מזונות. לשון שאלה הוא אם הותירה מזונות למי הן ופשיט לה מדחזינן גבי אשת איש שמציאתה שלו וה''נ מותר מזונות שלו כדאמרינן בפרק אע''פ והשתא באלמנה שמציאתה שלה כן נמי מותר מזונות שלה:

הותירה בליות. מבגדים שהכניסה לו נמי שלה מק''ו מאשת איש:

הותירה בליות שלה. כדאמרינן התם דמותר בלאו' לאשה לכסו' בהן בימי נדתה אלמנה שמותר מזונות שלה ואע''פ שניזונת משל היורשין מותר בליות שהכניסה היא לכ''ש שהן שלה כדמסיק תמן בא''א צריכה לון לבליות לנדתה ואף הכא באלמנה צריכה היא להתכסות בימי נדתה:

אתייא כמ''ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ''ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע''פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ''ד:

רבי חנינא. אמר אפילו בב''ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:

ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב''ח:

ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח''כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ''מ משועבד הוא להשני:

פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב''ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:

פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב''ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:

פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב''ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:

א''ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:

גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע''פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש''מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב''ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי:

מתני' אלמנה ניזונת מנכסי יתומין. דתנאי כתובה הוא ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי ובזמן הזה דכתובה נגבית מן המטלטלין וכך תנאי כתובה:

ואין חייבין בקבורתה. שהרי הבעל חייב בקבורתה מפני שהוא יורש כתובתה ועכשיו שיורשיה גובין כתובתה מן יורשי הבעל הם חייבין בקבורתה ודוקא אם נשבעה על כתובתה קודם שמתה אבל אם לא נשבעה שעכשיו אין היורשין גובין כתובתה על יורשי הבעל מוטל לקברה:

ברם כמ''ד בין לכתובה וכו'. דגם לכתובת בנין דכרין טורפין מן המשועבדים הא חזירה כלומר הרי בלאו הכי חוזרת מן הלוקח שכתבה לו דלא מהני מה שסילקה עצמה לגבייהו דבנין דכרין:

סליק פירקא בס''ד

גמ' מציאתה. של אלמנה שלה אע''פ שניזונת מן היתומים דטעמא דתקינו רבנן מציא' האשה לבעלה משום איבה הוא והכא לא שייך האי טעמא דעל כרחן זנים אותה. וכן אמר בבבלי ריש פירקין:

הותירה מזונות. לשון שאלה הוא אם הותירה מזונות למי הן ופשיט לה מדחזינן גבי אשת איש שמציאתה שלו וה''נ מותר מזונות שלו כדאמרינן בפרק אע''פ והשתא באלמנה שמציאתה שלה כן נמי מותר מזונות שלה:

הותירה בליות. מבגדים שהכניסה לו נמי שלה מק''ו מאשת איש:

הותירה בליות שלה. כדאמרינן התם דמותר בלאו' לאשה לכסו' בהן בימי נדתה אלמנה שמותר מזונות שלה ואע''פ שניזונת משל היורשין מותר בליות שהכניסה היא לכ''ש שהן שלה כדמסיק תמן בא''א צריכה לון לבליות לנדתה ואף הכא באלמנה צריכה היא להתכסות בימי נדתה:

אתייא כמ''ד לכתובה אבל לא לתניין. מתני' דאמרה דמהנה בכותבת ללוקח דין ודברים אין לי עמך כמ''ד לכתובה היא גובה מן המשועבדים אבל לא לתנאי כתובה והיא כתובת בנין דכרין וכן היא פלוגתא בבבלי ריש פרק אע''פ אם כתובת בנין דכרין נגבית מן המשועבדים ומסיק התם כהאי מ''ד:

רבי חנינא. אמר אפילו בב''ח מיתוקמא וכגון שלא כתב להשני דאיקני או דשווי' ניהלי' אפותיקי להראשון שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזה ולפיכך אין השני יכול לטרוף מזה שלא נשתעבד לו מעולם:

ומשני לא אתייא אלא ביורש. שלא היה חוב שלו אלא מחמא חוב אביו וכיון דחשבינן כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה הוי ליה נכסי דקנו יתמי ולא משתעבדי לב''ח:

ולא כתב דאיקני. בתמיה והלא כתב להשני ששיעבד לו כל הנכסים שיקנה אח''כ ולא יהא אלא כאלו הגבה לראשון וחזר וקנה ממנו מ''מ משועבד הוא להשני:

פישר פישר. כלומר אם נתפשר עם הראשון אין ב''ח האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו:

פישר מן הראשון. אם נתפשר עם הראשון מהו אם יכול הב''ח מאוחר לחזור על הלוה או דילמא דהוי כמו שקנה קרקע אחר שלוה ממנו דחשבינן לה כאלו הגבה לראשון והדר זבנה מיניה ואין המאוחר טורף ממנו:

פישר מן השני. מילתא באפי נפשה היא כלומר אם נתפשר הלוה עם הב''ח מאותר ונתן לו מעות חזקה כו' כלומר זה בודאי הוא שהראשון חוזר על הלוה וטורף ממנו הקרקע:

א''ל. ואם אומר לו הלוה ולא סוף שיבא הראשון ויטרוף ממך יכול הוא לומר תתפשר עמי ומה בכך ואם יבא המוקדם לטרוף ממני יטרוף:

גמ' הדא אמרה. ממתני' דאמרי' דהמאוחר טורף מתחלה אע''פ שיחזור המוקדם עליו ויטרוף ממנו ש''מ מי שלוה משני בני אדם ובא ב''ח השני ואמר לו תתפשר עמי להגבות חובי: